פסק-דין בתיק ע"פ 6277/11

השופטת ע' ארבל:

          ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא י' צבןוהשופטים מ' מזרחי ור' כרמל), בגדרו הורשע המערער בעבירות של אינוס (מספר עבירות), מעשה סדום (מספר עבירות), תקיפה בנסיבות מחמירות (מספר עבירות) ועבירות מין במשפחה. בגין המעשים בהם הורשע, גזר עליו בית המשפט עונש של מאסר בפועל לתקופה של 11 שנים ומאסר על תנאי של שנה, אותה ירצה אם במשך שנתיים מיום שחרורו יעבור עבירה לפי סעיף ה' בפרק י' בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

          הערעור מכוון הן נגד ההרשעה, הן נגד חומרת העונש.

עיקרי העובדות

1.       ביום 4.3.10, התייצבה אשת המערער, המתלוננת ח', בשעות אחר הצהריים בתחנת המשטרה והתלוננה כי בעלה מכה אותה ואת ילדיה ומבצע בה מעשי מין בכוח שלא בהסכמתה. באמרה נוספת שמסרה עוד באותו ערב, סיפרה על מעשי מין בה ובבנותיה. גם הבת ה', ילידת 1993, סיפרה על מעשי מין ואלימות שביצע בה אביה וגם הבת ס', ילידת 1991, סיפרה על תקיפות, מעשי מין וקללות של אביה כלפיה. הבת נ', ילידת 1992, סיפרה על התנהגות אלימה של האב. למחרת בבוקר סיפר הבן ר' על התנהגות אלימה של אביו כלפיהם.

2.       כבר באותו לילה נעצר המערער ומסר הכחשה לגבי המעשים והחשדות המיוחסים לו על ידי אשתו וילדיו. המערער נבדק על ידי סגן הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר אומנסקי, שהמליץ על אשפוזו לצורך הסתכלות פסיכיאטרית. המערער הובא לבית החולים כפר שאול לצורך הסתכלות למשך 26 ימים. ניתנה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי שנחתמה על ידי מנהל המחלקה, ד"ר רסקין, ועל ידי שני רופאים פסיכיאטרים נוספים, שהגיעו למסקנה כי המערער כשיר לעמוד לדין. ד"ר תאופיק קראקרה מונה על ידי הסנגוריה הציבורית לבדוק את המערער. בחוות דעתו הגיע הרופא למסקנה כי בעת ביצוע המעשים היה המערער חסר יכולת להבין את מעשיו או את הפסול שבהם. כל אחד מהרופאים הגיש חוות דעת משלימה ובה עמד על דעתו ומסקנותיו.

כתב האישום

3.        נגד המערער הוגש כתב אישום שייחס לו ארבעה אישומים של עבירות אלימות כלפי אשתו ושלושה מילדיו, ועבירות מין כלפי אשתו ושתיים מבנותיו.

           על פי האישום הראשון, המערער נשוי לח' מזה עשרים שנה. החל משנת 2007 ועד לשנת 2010, במספר הזדמנויות תקף את המתלוננת ח', אנס אותה וביצע בה מעשה סדום. המערער דרש ממנה לקיים עמו יחסי מין ומשסירבה גרר אותה בכוח, הכה אותה ובעל אותה בניגוד לרצונה. באחת ההזדמנויות משסירבה החל לקלל אותה, גרר אותה הוריד את בגדיה בכוח, פיסק את רגליה בכוח ובעל אותה למרות התנגדותה. במספר הזדמנויות אחרות ביצע המערער במתלוננת מעשה סדום. הוא נהג לקיים עימה יחסי מין ובטרם הגיע לסיפוקו החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, זאת בניגוד לרצונה תוך שהוא גורם לה כאבים. כן נהג להכות את המתלוננת בכל חלקי גופה, למשוך בשערה, לסובב את פניה בחוזקה ולקלל אותה. המערער הואשם בעבירות אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק, מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיף 345(א)(1) לחוק ותקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק.

           על פי האישום השני, בתאריכים שאינם ידועים, נהג המערער לתקוף את בתו ה' לבצע בה מעשי סדום ומעשים מגונים. במספר הזדמנויות החדיר את אצבעו לישבנה בניגוד לרצונה, הפשיט את מכנסיה ונגע בישבנה. במקרים אחרים נצמד אליה מאחורי גבה, חיבק אותה, אחז בשדיה זאת בניגוד לרצונה. בעודה ישנה ניסה לנשקה על פיה, ליטף את כפות רגליה ובעודה ישנה, חיכך את איבר מינו בכפות רגליה בניגוד לרצונה. המערער הואשם בעבירות מין במשפחה לפי סעיף 351(א) לחוק, עבירות מין במשפחה לפי סעיף 348(ג) בצירוף סעיף 351(ג)(3) לחוק ותקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק.

           על פי האישום השלישי, תקף את בתו ס' וביצע בה מעשה מגונה. במועד אחר תפס את ס' בזרועותיה והכה אותה על גבה ובזרועותיה. בשנת 2008, במועד שאינו ידוע, בעודה ישנה, הסיר ממנה את השמיכה, מישש את כפות רגליה, נישק וליקק אותה על אוזניה ופניה בניגוד לרצונה. בגין כך הואשם בעבירות מין במשפחה לפי סעיף 348(ג) בצירוף סעיף 351(ג)(3) לחוק ובתקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק.

           על פי האישום הרביעי, ביום 4.3.10, המערער הכה ובעט בגופו של בנו בהיותו בבית בסעדייה. בגין מעשה זה הואשם המערער בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק.

ההליך בבית המשפט המחוזי

4.        המערער כפר בעובדות כתב האישום וסנגורו ביקש שייבדק על ידי פסיכיאטר מומחה מטעם ההגנה - ד"ר תאופיק קראקה, כאמור, לאחר שניתנה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי שנחתמה על ידי מנהל המחלקה ד"ר רסקין, ועל ידי שני רופאים פסיכיאטרים נוספים שהגיעו למסקנה שהמערער כשיר לעמוד לדין ואחראי על מעשיו. במהלך ניהול ההוכחות נשמעו עדויות שני המומחים מטעם התביעה וההגנה והוגשו חוות דעת.

           חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי ניתנה לאחר הסתכלות שארכה 26 ימים. הלה חווה דעתו כי לא התרשם מסימנים פסיכוטיים פעילים ומהפרעה אקטיבית. לדעתו, מדובר באדם בעל אישיות אנטי סוציאלית, שיתכן שעל רקע שימוש בסמים ובאלכוהול היו בעבר מצבים פסיכוטיים קצרים. ד"ר רסקין הוסיף כי בעבר, על רקע אשפוז קודם, הובהרו למערער ההשלכות של סמים על התנהגותו ועל כן, משבחר להמשיך ולצרוך סמים, הוא אחראי למעשיו.

           גם מומחה ההגנה, ד"ר קראקרה, קשר בין השימוש בסמים לבין מצבו של המערער וקבע כי התנהגותו היא תוצאה של השימוש בסמים. לגישתו, הסמים גרמו למצבים פסיכוטיים שבעקבותיהם ביצע המערער את המיוחס לו בכתב האישום. מסקנתו הסופית היתה כי בשעת ביצוע המעשים, היה המערער במצב פסיכוטי ולא יכול היה להבין את הפסול שבמעשיו ולשלוט בהם.

5.        המערער הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. הכרעת הדין דנה במצבו הנפשי של המערער ולאחר מכן בראיות המוכיחות את העבירות שבהן הואשם. באשר למצבו הנפשי של המערער, קבע בית המשפט המחוזי כי הגם שאין מחלוקת בין הרופאים כי בין השנים 2006 - 2010 היו למערער מחשבות שווא על אשתו הבוגדת בו עם גיסה ועל אחיו החומסים את ירושתו, אין כל נתון ממשי שמצביע על כך שבאותה שעה לא ידע להבחין בין טוב לרע ואף בעת מעצרו מסר הודעה מסודרת במשטרה, בה ניכר כי הוא מבחין בין טוב לרע. גם על פי עדויות המתלוננות, גילה המערער יכולת שליטה והבנה של הפסול במעשיו, כך כאשר התעוררו משנתן וגילו את מעשיו, הוא נסוג והפסיק.

           זאת ועוד, נקבע כי גם אם תתקבל עמדתו של מומחה ההגנה, הרי שאין בה כדי להוכיח את קיומו של סייג מאחריות פלילית, כיוון שגם לפי עדותו של מומחה זה, הסיבה למצבו של המערער היא שימושו בסמים. הואיל והמערער ידע (לפחות משנת 2006) שהסמים והאלכוהול משפיעים לרעה על מצבו, ובכל זאת נכנס במודע למצב שהוא מצוי תחת השפעתם - הרי שחל עליו הסייג להגנת השכרות המעוגן בסעיף 34ט(ב) לחוק, ולפיו מי שנכנס בהתנהגות נשלטת ומדעת למצב של שכרות או השפעת סמים, יהיה אחראי למעשיו. בית המשפט עמד על כך שתנאי לקיומה של הגנת אי שפיות הדעת הוא שמחלת הנפש היא שעומדת בבסיס המצב הפסיכוטי ולא גורם אחר כמו סמים או אלכוהול.

6.        לאחר שנדחו הטענות במישור הנפשי, פנה בית המשפט לבחון את הראיות להוכחת מעשיו של המערער. שמיעת הראיות התפצלה לשניים, ביום 13.6.2010, העידו אשת המערער ובתו ה', ואלו המערער ושאר העדים העידו ביום 20.2.2011. כל המתלוננים בני משפחתו של המערער הוכרזו כעדים עוינים ובית המשפט קיבל את הודעותיהם במשטרה. אף אחד מהעדים לא טען ששיקר במשטרה, אלא שכולם אחזו בהסבר אחיד לאמור בהודעותיהם במשטרה, לפיו השוטרים כתבו מפיהם דברים שלא נאמרו, וכיוון שהם אינם קוראי עברית לא ידעו מה נכתב בשמם. בית המשפט העדיף את האמרות שנמסרו במשטרה על פני העדויות בבית המשפט, בציינו כי העדים מסרו בהודעותיהם פרטים אובייקטיביים רבים אותם אשרו בעדותם, ולא מצא סיבה להניח שהשוטרים בדו מליבם אירועים ופרטים שנזכרו בהודעות.